<h1>אבודרהם הלכות ברכות</h1>
<h2>דף צד.</h2>
ואלו השלושה שאכלו כאחת שהם חייבין לזמן, דוקא כשאכלו דברים המותרים. אבל אם אכלו דברים האסורין, כגון טבל ומעשר שני והקדש שלא נפדו אינן מצטרפין לזמן. והרמב"ם ז"ל כתב שאין מברכין עליהן כלל, לא בתחילה ולא בסוף. והראב"ד השיג עליו, וכתב שלא אמרו אין מברכין אלא שאין מזמנין עליהם, לומר, שאין להם קביעות לזימון, הואיל ואוכלין דברים האסורים. והוא כעין אכילת פירות, שאין להם קבע לזימון. אבל ברכה תחילה וסוף למה לא יברכו, הואיל ונהנו. ולזה הסכים הרא"ש, והביא ראיה מהא דאמרינן בפרק קמא דסנהדרין (ו' ע"ב) ובפרק הגוזל (ב"ק צ"ד ע"א) הרי שגזל סאה של חיטים מחברו, טחנה, ואפאה, והפריש ממנה חלה, וברך עליה, אין זה מברך אלא מנאץ, ומשמע שחייב לברך, אלא שברכתו היא ניאוץ.
